ספרים

"כל יום, כשאני קם בבוקר, אני לא אותו דבר..."

נועם הקטן מרגיש, שבכל יום שעובר הוא יודע יותר. הוא מגלה שדברים שאסור לו לעשות בבית, מותר לו אצל סבא וסבתא. סבא מספר לנועם סיפורים, וביחד הם עפים על כנפי הדמיון, עד הכוכבים ובחזרה. נועם לומד שבכל בית יש חוקים והרגלים אחרים, אבל מה שבטוח – בשני הבתים אוהבים אותו מאוד, לפחות כמו שהוא אוהב את הכלב הלבן והצמרירי שלו, "כדור".

"כל יום, כשאני קם בבוקר, אני לא אותו דבר: אני יודע יותר..."

פּוּנְץ' וּבָּנָנָה רוֹצִים לַעֲזֹר לְכֻלָּם, לִהְיוֹת גִּבּוֹרֵי עָל וּלְהַצִּיל אֶת הָעוֹלָם, אַךְ הֵם מְגַלִּים "כִּי מִסְּבִיבֵנוּ קָרוֹב, קָרוֹב, אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה טוֹב!"

"בִּמְקוֹם לְחַפֵּשׂ אֶת הָרָעִים, צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ אֶת הַטּוֹב בְּכָל אֶחָד, וְאָז נִמְצָא בּוֹ גִּבּוֹר מְיֻחָד!"

טוביה טוויג נולד למנשה ולדיאנה טוויג בשנת 1979 בישראל. הוא נשוי ללימור ולהם שלושה ילדים: טוהר, טל ואהבה. טוביה בילה את רוב חייו במחיצתם של ילדים והורים, ולדבריו: "הורים הם ילדים שיש להם ילדים". בתרמילו אלפי הופעות והצגות שבהן הוא מעניק לילדים ערכים בדרכים חווייתיות. מתוך ניסיונו ואמונתו שאב השראה לספר זה.

אנו מאחלים לכם הנאה רבה מקריאת הספר

להפתעות, לתגובות ולרכישת ספרים נוספים, אתם מוזמנים להצטרף לטוביה טוויג ברשתות החברתיות.

היפי וציפי באות מעולמות אחרים לחלוטין, והן לכאורה שונות לגמרי זו מזו: האחת מתעופפת ממקום למקום, האחרת כמעט לא זזה ממקומה. האחת קטנטנה וזריזה, האחרת כבדה ומסורבלת. זו חיה בשמים, וזו רובצת רוב הזמן במים... מה קורה כששתיים כאלה נפגשות? מה יחשבו וכיצד ינהגו כשיגלו את ההבדלים שביניהן?

''כל אחד הוא קצת שונה'' נכתב בתגובה לסיפורים הרבים על דחיית השונה, חרמות, עלבונות, גזענות וחוסר סובלנות, הנשמעים רבות בסביבתנו, בארץ ובעולם; וכן בהתייחס לקושי בקבלה עצמית, הדחקת הרצונות האמיתיים והניסיונות המתישים של ילדים ומבוגרים "למצוא את עצמם" ולהרגיש ביטחון, אהבה ושייכות בעולם הביקורתי והשיפוטי שסביבם. קריאה, הבנה והפנמה חוזרות של סיפור זה והמסרים שבו יקלו את תהליך קבלת האחר ויעזרו לכל אחד מאתנו לקבל ולאהוב את עצמו כפי שהוא, תוך מתן כבוד ועזרה לאחרים. הסיפור אמנם נכתב לילדים, אך המסר הקיים בו נכון לכולנו. תמיד.

שלכם, בשמחה ובאהבה אלון קכל

ניתן להיעזר בספר זה ובשאלות המופיעות בסופו על מנת: 1. ללמד את הילד לקבל את האחר בלי להגדירו כטוב או כרע. 2.  ללמד את הילד לקבל את עצמו כשונה, לעתים, מהאחרים, בלי שיחוש לא שייך או פחות טוב.

ד"ר אלון קכל הוא אב לשני בנים, בעל תואר ראשון בפיזיותרפיה מאוניברסיטת תל-אביב ותואר דוקטור לרפואה מהטכניון.

שממית קטנה עוברת עם הוריה לגור במקום חדש ומרוחק. השממית מתרגשת לקראת המעבר, היא שמחה ומצפה לו, אבל כמו בכל מעבר גדול, עולים גם קשיים. היא נאלצת לקבל החלטות לא פשוטות, להיפרד מדמויות אהובות ומסביבה מוכרת. ההורים מתווכים ומרככים עבורה את המעבר באמפתיה, מכילים את האי ודאות שהיא חשה ונותנים מקום לרגשותיה.

זהו סיפור רגיש המבטא מה שילדים רבים חשים לפני מעבר גדול, מאפשר תחושה של הזדהות ומובנות, ובכך יכול לסייע להפחית את החשש ואת החרדה מהלא נודע, הכרוכים בשינוי.

חגית צוקר היא פסיכולוגית חינוכית מומחית. הספר נכתב מתוך עיסוק אישי ומקצועי בחוויית הרילוקיישן, במהלך מעבר שעשתה עם משפחתה לאנגליה.

"אני אוהבת אותך אהבת נפש," אומרת סבתא לנכדתה אביגיל. "אהבת נפש זה יותר מאהבה רגילה?" שואלת אביגיל.

כדי לענות על השאלה הזאת סבתא מקריאה לאביגיל מרשימותיה שבפנקסה הסודי.

"הסיפור נכתב עבור אביגיל, נכדתי," אומרת המחברת, "שאיני יכולה לפגוש לעיתים קרובות כי היא גרה בבריטניה, ומה שהניע אותי לכתיבתו הוא הגעגועים אליה והרצון להיות יותר בקרבתה. אני מקווה שקוראים נוספים, קטנים וגדולים, ייהנו מקריאתו."

זהו ספרה הראשון לילדים של ד"ר תמר נתנאל, חוקרת בתחום הביולוגיה ובעלת תואר שני בלימודי קולנוע. כעבודת גמר כתבה, ביימה והפיקה סרט קצר בשם "סימנים".

במהלך לימודי הקולנוע הכירה תמר את המאיירת והאנימטורית ורד אליעזרי גנשרוא. ורד ציירה את הסטורי-בורד לסרט הגמר של תמר. היה זה שיתוף הפעולה הראשון ביניהן. באמצעות המכחול מביעה ורד בכישרון ובהומור את התפעמותה מיופיו של הטקסט הכתוב.

עָנָן אֶחָד מְשֻׁעֲמָם הִשְׁקִיף עַל הָעוֹלָם, רָאָה עֵצִים וְגַם בָּתִּים – כַּמָּה קְטַנִּים כֻּלָּם! חָשַׁב, “זֶה מְעַנְיֵן מַה שֶּׁרוֹאִים מִכָּאן, אוּלַי יִרְצוּ לְמַטָּה קְצָת מַיִם שֶׁל עָנָן?”

כך נפתח הספר טיפות של אהבה. סקרנים לדעת מה יקרה בהמשך? פתחו את הספר ותגלו את התשובה.

את הספר כתבה אורלי לויטה-לב, שזהו ספרה הראשון לילדים. דרכו היא רוצה להזכיר לקהל הקוראים הצעיר כמה שמחה יש בנתינה, כמה נעים להעניק למישהו ממה שיש לך להציע, ולמעשה הנתינה היא סוג של קבלה...