ספרים לגיל הרך

"אמא הבינה שלצור קשה להמתין עד שרצונו יתממש,

אז חשבה איך תוכל לעזור כדי שלא יתייאש.

בצהריים אחרי הגן הם יצאו להתבונן בצמחים,

ואמא הסבירה שכמו בטבע, כך גם בחיים..."

מר קו אהוב על כולם ואוהב לעזור לכולם. בזכות דמותו הגמישה גיבורנו משנה את צורתו ומסייע לחבריו: קן לציפור הקטנה? מקל הליכה לאיש זקן? אין בעיה!

אך מה יקרה כשלמר קו נתפס הגב? עכשיו הוא זקוק לעזרה. האם חבריו יושיטו לו יד? סיפור צבעוני ומשעשע על חברות, הרמוניה ודמיון.

למר קו נתפס הגב הוא ספר הילדים השלישי של לי יאנג, מחברת ממלכת השינה ואור קטן.

מעשה בילדה ושמה שי, שיש לה תחביב פשוט: לאסוף אבנים בים. צורותיהן המגוונות של האבנים מעוררות את דמיונה של שי, והיא יוצרת מהן דמויות שמובילות אותה להרפתקאות קסומות. האיורים הם עבודות ידיה המקוריות של שי פומרנץ – מחברת הספר, והם עשויים כולם מאבנים שאספה להנאתה בטיולים לאורך החוף. הספר מעורר יצירתיות, דמיון, התבוננות והנאה מדברים פשוטים.

שי פומרנץ – אומנית ואשת חינוך. מאמינה שניתן למצוא השראה בכל דבר וליצור מהקיים כל מה שעולה על הדעת.

"כתבתי את הספר 'ילדת האבנים' על מנת להראות שהנאה ואפשרות ליצירה נמצאות בקרבנו כל הזמן. כל מה שצריך לעשות זה להקדיש תשומת לב לרעיונות העולים בדמיוננו ולאפשר להם להתממש".

כששאלו אותי, מאין צץ הרעיון לכתוב ספר שירים לילדים? התשובה הייתה ועודנה: הרעיון צץ מהצורך להעלות לכל קוראי הספר, הן לילדים והן להוריהם, חיוך גדול על הפנים. ואם אצליח לגרום לכך – ולו רק לאדם אחד, אז השגתי את מטרתי.

אור כהן, יליד 1984, עורך דין במקצועו. "ילד קטן חיוך גדול" הוא ספרו הראשון. את השירים כתב במהלך חמש השנים האחרונות. שירים שנכתבו מנקודת מבטו של ילד קטן, המתאר את החוויות היומיומיות, שכולנו חווינו בהיותנו קטנטנים, תמימים, עם חיוך גדול על הפנים.

שוני העורב נולד עם מום קטן בכנפו.

כיצד הוא מתמודד עם העניין?

איך מתייחסים אליו האחרים?

ומה עלינו ללמוד מכך?

סבא מוטי שריד (הלוחש לנכדים) גמלאי, מוזיקאי, מחנך ומגשר, אב לשישה וסב לעשרה. בעבר מורה למוזיקה, כורם, גנן ופסל חובב בגרוטאות ברזל.

מספריו: נשיקה של נסיך, בלדה אורבנית, הולכים לאי־בוד, חברותא או מיתותא, הקרפדה אמרה תודה, החבר החדש של ניצן, מרדימים, סוס נדנדה, מתי כבר נגיע, הקש וגב הגמל, מגיעים לעמק השווה.

"כל יום, כשאני קם בבוקר, אני לא אותו דבר..."

נועם הקטן מרגיש, שבכל יום שעובר הוא יודע יותר. הוא מגלה שדברים שאסור לו לעשות בבית, מותר לו אצל סבא וסבתא. סבא מספר לנועם סיפורים, וביחד הם עפים על כנפי הדמיון, עד הכוכבים ובחזרה. נועם לומד שבכל בית יש חוקים והרגלים אחרים, אבל מה שבטוח – בשני הבתים אוהבים אותו מאוד, לפחות כמו שהוא אוהב את הכלב הלבן והצמרירי שלו, "כדור".

"כל יום, כשאני קם בבוקר, אני לא אותו דבר: אני יודע יותר..."

בְּיוֹם חוֹרֶף גָּשׁוּם נוֹעַם בָּא מֵהַגַּן אֶל סַבְתָּא רִבְקָה וְסַבָּא אַרְנוֹן הַגַּנָּן... "סַבָּא, הִבְטַחְתָּ, הִבְטַחְתָּ שֶׁהַיּוֹם נִיסַּע לְטַיֵּיל עִם הַטְּרַקְטוֹר הָאָדוֹם".

סיפור ילדים משעשע ומחורז על נועם וסבא שלו אשר יוצאים לנסיעה בטרקטור האדום. הם נקלעים לצרה, אך בעזרת נחישות, התמדה ועזרה מחברים הם מצליחים לצאת מהבוץ (תרתי משמע). הספר כתוב בחן רב ומלווה באיורים הקסומים של המאיירת יונת קציר-גולן.

מחבר הספר, ארנון רביב, כותב זה שנים ספרי ילדים בחריזה והומור. ברשימת הספרים שכתב אפשר למצוא את "הכדור שהלך לטייל" (הוצאת ספריית הפועלים), "שק החלומות" (הוצאת עם עובד), "הצבעים של ניב" (הוצאת נרקיס).

חרוז אחד חיפש לו בית עוסק במצב שרובנו מכירים וחווים לאורך החיים – החיפוש אחר הייעוד שלנו ואחר המקום שבו יראו אותנו ויקבלו אותנו כמו שאנחנו. בשפה עשירה ומחורזת, המשלבת משחקי מילים ורעיון פשוט מאוד אך מעורר מחשבה רבה, מסופר על חרוז אחד שחיפש לו בית, ובדרכו עובר שלל תחנות והרפתקאות. מעוניינים לדעת אם הוא מוצא את מקומו ואיפה הוא מוצא אותו? הצטרפו אלינו למסע החיפושים.

אביבית שקד, למעלה מחמש-עשרה שנים היא יוצרת עצמאית, במאית, שחקנית, מורה לתיאטרון ומנחה קבוצות של חשיבה חיובית. אביבית עבדה במשך שנים בתיאטרון ילדים ונוער והעבירה שעות סיפור בגנים. היא הציגה בספריות שונות סיפור ילדים באמצעות בובות וחפצים, ויצרה בין השאר מופע מקורי רב תחומי, המעורר השראה ודמיון אצל הורים וילדים כאחד. זהו ספרה הראשון, ותהליך הוצאתו נעשה במקביל להיריון הראשון שלה. לדבריה: "אלו שתי חוויות של יציאה לאוויר העולם, המתחברות אצלי לחשיבותה ולמיקומה של היצירה בחיי כאישה, כאדם וכיוצרת."

זנבה של החולדה היה כה יפה ומרשים, והיא השוויצה בו ואף לגלגה על זנבותיהן של שאר החיות. בוקר אחד הכול השתנה.

עוד בהיותי ילד הרגשתי שונה, לא תמיד הגבתי בחיוב לחברה, אבל אהבתי לחיות תמיד ליוותה אותי והיא בעצם זו ששינתה אותי בבגרותי. היא לימדה אותי שאהבה היא כלי שמזרים טוב ומחבר אלינו את עולם החי. את ילדיי גידלתי על פי עיקרון זה. למדתי סיוע טיפולי בעזרת בעלי חיים, כדי להעביר מורשת זו לילדי ישראל באשר הם, שאהבה וכבוד מולידים איתם חיים יפים יותר.